אז לפני המבול (טוב נו, מבולון) היו כמה ימים שמשיים ונעימים,
שזה היה פשוט פשע לא לצאת החוצה לקבל קצת ויטמין D.
מזג האוויר האביבי נותן את אותותיו ופה ושם מתחילים לצוץ פרחים צהובים למיניהם.
חזרנו הביתה עם שלל חמציצים, האהובים עלינו מכולם,
ומיד העלינו אותם על שולחן הניתוחים.
את החלק הפרחוני העברנו לאגרטל.
ואת כל השאר קצצנו והכנסנו לסלט.
חמציצים מתקשרים אצלנו מיד לספר המקסים של רינת הופר "הצב בצבוץ".
הספר הזה פשוט גאוני בעיני.
כל החרוזים בו מסתיימים בצליל "וּץ".
איך היא מצאה כל כך הרבה מילים כאלה?
זה כל כך מדהים שאפילו נסלח לה על זה שהיא קראה לפרח חמצוץ.
ועל האיורים בכלל אין מה לדבר.
הדיוק הזה במיקום של החמציצים בין עלי התלתן.
ככה בדיוק זה נראה!
תצטרכו להאמין לי כי עד שנזכרתי לצלם אותם במקומם הטבעי
הם כבר נסגרו ולא נפתחו עד עצם היום הזה...
בקיצור, אנחנו משתדלים להפיק את המיטב מהעונה הזאת, בגשם ובשמש.
שיהיה המשך חורף גשום ונעים!
אה כן, איך אפשר בלי...
