אחר צהריים בבית

בעקבות מזג האוויר בימים האחרונים, אנחנו מוצאים את עצמנו מבלים פחות ופחות בחוץ, ויותר בבית פנימה. מכירים את זה שהילדים מיצו כבר את כל הצעצועים שלהם (וגם אם קונים להם חדשים נמאס מהם תוך שבוע) ואז הם מתחילים לאלתר ולהפוך כל מיני חפצים בבית לצעצועים? אז אם זה נגיד כלי מטבח שהופכים למערכת תופים או שמיכות שהופכות לאוהל, זה נחמד. אבל אם זה ארון הבגדים שהופך ללונה-פארק או הקיר שהופך לכן ציור, זה קצת פחות נחמד.

החלטתי לנסות להכניס קצת גיוון ועניין לשעות אחר הצהריים, משהו שיגרום להם להתלהב ישר כשהם נכנסים הביתה. אז היום שברתי קצת את הראש מה לעשות, חיפשתי רעיונות בפינטרסט, מצאתי את הרעיון החמוד הזה שגם מתאים לעונה, התחלתי לחטט בארונות ובמגירות ואספתי כל מיני שטויות וקשקושים שנוכל להשתמש בהם.

סידרתי את הכול על השולחן שלהם, קצת כמו בחנות סוכריות...

אין ספק שכשמגיעים הביתה ולא מצפים למשהו מיוחד, נחמד לגלות מין הפתעה שכזו... ואז מתחיל הכיף, יאללה בלגאן!



קשקשנו, ציירנו, צבענו, הדבקנו, גזרנו, קשרנו...
בסוף גם צילמנו-

מעניין אם נצליח להתמיד בעניין הזה. מבטיחה לשתף אתכם אם יצוצו רעיונות שווים :)

דרך אגב, אם במקרה אתם לא עדיין לא מכירים את הבלוג המהפנט HANDMADE CHARLOTTE, זה ממש הזמן להתחיל להתמכר.

שיהיה לנו חמים ונעים!

הסוכה הסביבתית שלנו

זהו, החגים מאחורינו. היה חודש כל כך עמוס וגדוש (במובן הטוב של המילה!) שלא ממש התפניתי לכתוב כאן לצערי. אז אמנם סוכות כבר עבר, אבל אני חייבת, ממש מוכרחה, לספר לכם על הסוכה המיוחדת שהייתה לנו השנה.
מוזמנים להיכנס...

אז הכול התחיל מזה שלחצי יש חיבה עזה לעץ, פטיש ומברגה. סוכות זה הזמן בשנה שבו אנחנו נותנים מקום לתחביב הזה ובונים סוכה משלנו, "פטיש-מסמר-ניקח-מהר" סטייל. עד השנה הייתה לנו מרפסת משלנו (או אם תרצו לקרוא לה בשמה האמיתי: מחסן גרוטאות) שבה אספנו ושמרנו במשך השנה פיסות עץ שונות ומשונות שנמצאו ברחוב. בסוכות היינו מלקטים את המובחרות שבהן ובונים מהן סוכה. השנה נאלצנו להיפטר מהגרוטאות ולכן הגענו אל החג ללא מלאי הקרשים הנדרש. מה עושים? מחפשים בפייסבוק. שאלתי בקבוצה המעולה והיעילה אמהות ירושלמיות אם למישהי יצא במקרה להיתקל בדלתות ישנות (במהלך השנים צברנו ניסיון ומסתבר שדלתות הכי נוחות לבניית הסוכה, ממש דומות לדפנות העץ המוכרות). באותו ערב אספנו ברחבי העיר לא פחות מעשר דלתות(!) מוכנות לשימוש. למחרת התחילה העבודה.

בשלב הראשון, היינו צריכים להתמודד עם השכנים שלא הבינו מאיפה הגיעה לחצר ערימה ענקית של פסולת בניין. השכן שמעלינו בדיוק משפץ, ולכן כולם היו בטוחים שזה הזבל שלו והתחילו לצעוק עליו. בסופו של דבר התמודדנו עם התקרית הדיפלומטית בהצלחה וכולם נרגעו. עכשיו היה אפשר להתפנות למלאכה. דלת חוברה לדלת, קיר לקיר, וכך ניצבו להן בגאון ארבע דפנות שלי באופן אישי הזכירו קצת פחון מהמעברה.

אם בנינו את הסוכה בעצמנו, למה שלא נשיג לבד גם סכך? זוכרים את פארק בוסתניה מהפוסט הקודם? יש שם קנה מצוי בשפע. ביררנו עם העירייה שלא מפריע להם שניקח משם איזו בוכטה של קנים, והרי לנו סכך.

מכיוון שהכול היה די ברגע האחרון, כבר לא נשאר לנו זמן להשקיע בקישוטים, ולכן החלטנו ללכת על קונספט גן הילדים. כלומר, כל היצירות האלה שמגיעות עם הילדים במשך חודש שלם ואתה כבר לא יודע מה הגננת עשתה ומה הילדים, אז אלה היו הקישוטים שלנו השנה.

טוב, אני מודה שגם אני "הכנתי עם הילדים" שרשרת אחת. אני פשוט חולה על זה ולא מצליחה אף שנה להימנע מההרגל הזה של גזירת הרצועות וחיבורן אחת לשנייה ליצירת שרשרת באורך שלא היה מבייש את שיא גינס.

אבל האמת היא, שהקישוט האהוב עלי בעולם כולו, הוא השרשרת המתוקה מדבש שהכינה הקטנה, לגמרי בעצמה. בהתחלה זה היה נראה שהיא סתם משחקת עם ניירות ומספריים, אבל פתאום היא הגיעה אלי עם ערימה של רצועות עקומות וביקשה דבק. מיותר לציין שבאותו רגע נמסתי לשלולית. ואני מאוהבת בשרשרת הזו, כבר אמרתי?

בכל מקרה, הסוכה שלנו הפכה לאטרקציה תיירותית. כל ילדי הבניין התאספו לחזות בפלא ולא הפסיקו להתלהב. מדי פעם שמענו אנשים עוברים בחוץ המומים: "מה זה? לא ראיתי דבר כזה, כל הסוכה מדלתות!"... אני מודה, שלי באופן אישי הסוכה לא נראתה יפה במיוחד, אבל מי אני שאתווכח עם ילדי השכנים שהכריזו שהיא הסוכה הכי יפה שהם ראו? היה שווה את המאמץ.

אז זהו, הקץ לחגיגות. הגיע הזמן לחזור לשגרה. צנחנו היום היישר אל הסתיו. מבחינה פרקטית אני לא מחבבת במיוחד את העונה הזו (שונאת לקום בבוקר ולא לדעת מה ללבוש!), אבל אין ספק שזו עונה רומנטית ביותר, והגשם, הו הגשם! אני שיכורה מהריח הזה...

המשך שנה טובה :)

קפיצה קטנה לעולם החלומות

לפני שבוע יצא לנו להשתתף בחוויה מיוחדת במינה, אבל רגע לפני שאספר עליה, אביא קצת מידע מקדים.

על התאטרון החברתי משו משו יצא לי לשמוע מפה ומשם, די התלהבתי כבר בהתחלה מהיוזמה, מהתשוקה ומהחדשנות שלהם, אבל לצערי לא יצא לי להגיע לאירועים שהם קיימו. רגע רגע, אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה לעזאזל תאטרון חברתי... אז הנה קצת הסברים מהאתר ומעמוד הפייסבוק שלהם:

"קבוצת התאטרון החברתי משו-משו היא להקת תאטרון מקצועית היוצרת וחוקרת בתוך, עם ובהשראת החברה בה היא פועלת, ושואפת לפרוץ גבולות בין בני אדם באמצעות האומנות, להנגיש אומנות ולהחזירה לאנשים. הקבוצה מורכבת מאומנים ישראלים רב תחומיים אשר חברו יחד בכדי ליצור תאטרון חברתי, ופועלת הן כתאטרון מקצועי והן כקהילת חיים". מגניב, לא?

אם אתם רוצים להבין עוד קצת אתם מוזמנים לקרוא באתר.

בכל מקרה, בשבוע שעבר התקיים אירוע מיוחד לילדים - "ביי לחופש הגדול" עם הצגת ילדים וסדנאות יצירה. ואיפה כל זה קורה? בפארק בוסתניה, מקום שלא ידעתי עליו ולא שמעתי עליו קודם לכן, אבל מסתבר שהוא ממש ממש קרוב אלינו (תודה ל-waze) ושזה קסם של מקום.

הקבוצה שיפצה את הפארק בעזרת מתנדבים ויצרה בו את מתחם "תה-אטרון" על שם צמחי התה המקיפים את המקום. התאטרון המורכב מטרסות ומחצלות ממוקם בצל העצים ובינות לצמחים, מעולם לא חשבתי שאשב לצפות בהצגה במקום כה פסטורלי ומעורר השראה!

ההצגה שצפינו בה נקראת "היער שצמח לבד". הצגה פשוט מקסימה ומושקעת, עם ליווי מוזיקלי, תחפושות מרהיבות ושחקנים מצוינים. גם בהשוואה להצגות ילדים הכי מקצועיות שיש, מדובר בתאטרון ילדים במיטבו!

אחרי ההצגה התקיימו סדנאות יצירה. אנחנו השתתפנו בסדנת אפיית פיתות. זו לא הייתה פעם ראשונה שאפינו פיתות על טאבון, אבל כנראה שהיה משהו כל כך מיוחד באווירה מסביב, שהילדים פשוט היו בעננים.

אחרי שהפיתות היו מוכנות התפנינו לגלות את הקסם שהקיף אותנו. לכאורה מדובר בפארק ישן ומוזנח, עם מתקנים עתיקים, הרבה חול ואדמה ושטח ענקי שלא ברור איך לא השתלטו עליו עדיין כרישי נדל"ן. במבט שני, מדובר בחלום ילדות. הרבה טבע, מתקני עץ שמציתים את הדמיון, הזדמנות להתלכלך בלי חשבון ובעיקר שקט ושלווה.

אחת האטרקציות המלהיבות במקום הייתה מגלשה ארוכה ארוכה שבנויה על גבעה קטנה, ואינסוף ילדים שחגגו שם באושר גדול.

למשך אחר צהריים אחד, זכינו להתנתק קצת מהקצב המהיר של היום-יום, לדמיין שאנחנו בתוך איזושהי אגדה שמתרחשת במקום רחוק, ופשוט לשקוע בחלום נעים שלא רוצים להתעורר ממנו.

כל פעם מחדש אני נפעמת לגלות כמה מעט צריך כדי להיזכר שהשמיים הם הגבול...

חזרה לשגרה

הקיץ האחרון היה בלתי שגרתי, אפילו יחסית לקיץ.
ועכשיו ספטמבר הגיע ומאלץ אותנו לנסות ולחזור לשגרה. וטוב שכך. עם כמה שקיץ תמיד מתקשר לי עם הרבה כיף, מים וגלידה, יש משהו הרבה יותר מרגיע במחשבה על הסוף שלו. מישהו שם למעלה קובע לנו לו"ז מסודר ודואג שהכול יהיה קצת יותר מאורגן.

לטיפוסים בלתי מאורגנים שכמוני לא מזיק להשכים בשעה קבועה, להכניס בכל יום את אותם חפצים לתיק ולהכין לילדים פחות או יותר את אותה ארוחה לגן.

לפעמים אני משתדלת לארגן לעצמי את המחשבות על דף, לרשום דברים כדי לא לשכוח, לסמן וי על משימות. ולפעמים... אני סתם זורמת ובין לבין שוכחת לבצע דברים קצת דחופים. לא נורא, בסוף הכול מסתדר.

אז נכון, לפעמים השגרה יכולה להיות קצת משמימה. אבל אני מאמינה שהסוד הוא ללמוד איך להכניס מעט עניין לתוך רוטינת היום-יום. להוסיף קצת רגע, לנגן מוזיקת רקע, לקשט את החיים פה ושם...

מקווה שתהיה לכולנו שגרה נעימה...

דרושה חופשה

הרבה זמן לא הייתי כאן. יותר מדי זמן. לצערי אני לא יכולה להגיד שהייתי עסוקה במיליון ואחד דברים, פשוט לא הצלחתי לגרור את עצמי לכאן. קיץ קשה עבר על מדינתנו הקטנטונת שמנסה אט אט להתאושש. היום תפסתי שנשארו עוד שבועיים לחופש הגדול ועדיין לא עשינו שום דבר מיוחד עם הילדים. מודה, קצת נבהלתי.

מה בכל זאת עשינו? עברנו דירה. את החצר הפרטית (והלא מטופחת) שהייתה לנו בדירה הקודמת החלפנו בגינה משותפת ומטופחת למשעי, מלאה בצמחייה ובפינות חמד קטנות. מה שנשאר זה לצאת החוצה עם ספר טוב וכוס לימונדה.

האמת שעדיין לא יצא לי לשמוע את צמד המילים "משעמם לי". הילדים פשוט מבלים כל היום עם השכנים בחוץ, ממש כמו פעם. באחד הימים הצעתי להם ללכת לפה, לנסוע לשם... לא היה עם מי לדבר! מצידם כל היום לשחק במקלות ואבנים וללטף חתולים.

ובכל זאת, אני לא מוכנה לתת לשארית החופש לעבור בלי לצאת למקום כלשהו, ללכת קצת בטבע, לראות מקומות חדשים, לנוח בפינה שקטה... החלטתי להיות ספונטנית ולתכנן איזו חופשה קצרה, לא ממש משנה לאן. העיקר שיהיה לאנשהו. אז הכנתי לי משהו קטן להשראה, ומעכשיו השמיים הם הגבול. אם תציעו לי רעיונות שווים לא תהיה מאושרת ממני.

הקובץ להורדה כאן. להדפיס ולתלות במקום בולט לעין!