25 בינואר 2014

שלווה יזומה

מכירים את התקופות האלה?

לחץ בעבודה, פגישות, מתחים, עומס, אינסוף משימות,
והכול מתנקז לתקופה מצומצמת כל כך,
עד שנראה שמישהו התבלבל כשהוא החליט
שביממה יהיו רק עשרים וארבע שעות.

יש בפינטרסט אלפי תמונות שכל מי שנתקל בהן רק רוצה לצלול לתוכן.
שקט, שלווה, נחת, רוגע. כאן לדוגמה וגם כאן וכאן.

כשאני בתקופות לחוצות שכאלה,
אני מרשה לעצמי לשטוף את העיניים
בקמצוץ מן השלווה הזאת,
אבל השבוע שאלתי את עצמי:
למה לי לא מגיע, בעצם?

בו ברגע החלטתי שאני מייצרת לעצמי שלווה, רגעים של פשטות ומנוחה.

טוב, זה קצת בעייתי, כי כשאני לא עובדת - אני עם הילדים, וכשאני לא עם הילדים - אני עובדת. מתי אמצא זמן לעצמי?
רגע, אולי אפשר למצוא רגעים של שלווה גם עם הילדים? מסתבר שאפשר גם אפשר.

התמזל מזלנו ואנחנו גרים במרחק הליכה מעין כרם, שכונה בירושלים (יש מי שטוען שזהו כפר הצמוד לירושלים), שהיא בעצם עולם אחר. ולשם שמנו פעמינו.


הדרך מתחילה במדרגות שיורדות ויורדות ויורדות...





ברגע שנכנסים לרחוב שזה השם שלו,

כבר נהיים רגועים יותר.





















כבר אמרתי שיורדים המון מדרגות?
לא להאמין שהרגליים הקטנות האלה צעדו לבד כל כך הרבה.




כשסיימנו את ההליכה התיישבנו לפיקניק.
פרשנו מפה ועליה הנחנו סלסילה מלאה כל טוב, והתחלנו לאכול.
שלווה או לא שלווה?







מהפיקניק המשכנו אל מקום קסום שנקרא בוסתן המעיין.



הבוסתן הוא בעצם ואדי מדהים ביופיו ששוקם לזכר בניה צוקרמן, בן עין כרם שנהרג בפיגוע, וממשיך להיות מתוחזק על ידי מתנדבים, אנשי טבע וסביבה בנשמתם.







ביום חורף קצר שכזה לא נותר לנו הרבה זמן לטיול במקום, אבל בכל זאת הספקנו לשאוף קצת טבע, אוויר צלול וריחות של צמיחה.
חוויה שבהחלט עונה להגדרה: שלווה.




בשנים גשומות יותר מפכפכים כאן מים.
נקווה שהשנה עוד נזכה לראות את הנחל זורם.



לאורך הבוסתן פזורות פינות ישיבה מקסימות.
זה היה הזמן להוציא מהתרמיל את ספרי המסע שהבאנו איתנו.



או להדליק מדורה, להתחמם מול האש ולצלות שיפודי מרשמלו
(תראו כמה מעט צריך כדי להצית לילדים את הדמיון).



לא וויתרנו על טבילה קטנה במעין עין כרם,
רק של הידיים כמובן. קר פה. בכל זאת, ירושלים...



סיימנו את הטיול עייפים ורצוצים, ואת הדרך חזרה הביתה כבר עשינו באוטובוס.
הנוף שנשקף אלינו בשקיעה מהר הרצל היה סיום מושלם ליום מושלם.



פסק הזמן הזה מילא אותי בכוחות, אבל מעבר לזה, גיליתי שכל כך קל לייצר לעצמנו רגעים של שקט ורוגע בתוך כל המהומה, אפילו יחד עם הילדים. והאמת, שאתם זה גם הרבה יותר שווה.

2 תגובות:

אשמח לשמוע את דעתכם :)