לזה באמת לא ציפיתי.
אחרי האידיליה של שבוע שעבר, הגיעה המציאות וטפחה לי בפנים.
מה זה טפחה? נתנה לי כאפה רצינית.
שבוע של חום, שפעת וצינון קשה. כולנו היינו נורא מסכנים.
אבל באמת שיש צרות גדולות יותר, לא מתלוננים. טפו טפו טפו.
הגדול (כרגיל) לקח את השפעת הזו קשה יותר, ונאלץ להישאר בבית ארבעה ימים.
נשבר לי הלב מלראות אותו ממרר בבכי שהוא רוצה לגן. כל יום הבכי הלך וגבר.
ביום הרביעי החלטתי שלא משנה מה, הוא ייצא מבסוט מהיום הזה.
על הבוקר אמרתי לו שאנחנו הולכים לעשות מלא דברים כיפים, וכבר נדלקו לו העיניים.
הכנתי לו לוח עם פעילויות למשך היום, ואמרתי לו שהוא רק צריך לבחור מה הוא רוצה לעשות.
אז הוא החליט שהוא רוצה להתחיל ביצירה.
נתתי לו עפרונות ודף עם עיניים זזות.
יצא מזה תמנון...
מהיצירה המשכנו להצגה.
הכנו בזריזות תאטרון בובות מקופסת נעליים וכמה פיסות בד,
אספנו שחקנים שהתנדבו להשתתף במחזה ו...
לאחר ההצגה עברנו לכתיבת מכתב.
הנמענים שנבחרו הם כמובן סבא וסבתא.
לא להאמין אבל הילד כותב.
הייתי בטוחה שלפני שנייה וחצי הוא רק נולד.
אחרי שסיימנו לכתוב,
הכנסנו את המכתב למעטפה
וקצת קישטנו אותה,
הלכנו לשלשל את המכתב לתיבת הדואר.
בכל פעם מחדש אני נדהמת לראות
איך הקטנים האלה מתרגשים מדברים כל כך פשוטים.
אחרי כל העשייה הוא החליט לנוח קצת עם סיפור.
בהמשך הלכנו לעשות קצת פעילות גופנית בגינה הציבורית ליד הבית.
ולבסוף, כשכבר נהיינו רעבים, אפינו פיצה לפי המתכון המהיר והנהדר מתוך חוברת המתכונים המעולה של חן שוקרון ממתוקים שלי.
אז מה למדתי מכל החוויה הזו?
היה לנו יום גדוש וכיפי, הספקנו מלא, הרווחנו זמן איכות יחד, והכי חשוב, הבראנו. לפחות לעת עתה. בתקווה שאת ההמלצות הנ"ל לא אצטרך לממש יותר בחופשות מחלה אלא בסתם חופשות.
המון בריאות לכולנו.
אחרי האידיליה של שבוע שעבר, הגיעה המציאות וטפחה לי בפנים.
מה זה טפחה? נתנה לי כאפה רצינית.
שבוע של חום, שפעת וצינון קשה. כולנו היינו נורא מסכנים.
אבל באמת שיש צרות גדולות יותר, לא מתלוננים. טפו טפו טפו.
הגדול (כרגיל) לקח את השפעת הזו קשה יותר, ונאלץ להישאר בבית ארבעה ימים.
נשבר לי הלב מלראות אותו ממרר בבכי שהוא רוצה לגן. כל יום הבכי הלך וגבר.
ביום הרביעי החלטתי שלא משנה מה, הוא ייצא מבסוט מהיום הזה.
על הבוקר אמרתי לו שאנחנו הולכים לעשות מלא דברים כיפים, וכבר נדלקו לו העיניים.
הכנתי לו לוח עם פעילויות למשך היום, ואמרתי לו שהוא רק צריך לבחור מה הוא רוצה לעשות.
אז הוא החליט שהוא רוצה להתחיל ביצירה.
נתתי לו עפרונות ודף עם עיניים זזות.
יצא מזה תמנון...
מהיצירה המשכנו להצגה.
הכנו בזריזות תאטרון בובות מקופסת נעליים וכמה פיסות בד,
אספנו שחקנים שהתנדבו להשתתף במחזה ו...
לאחר ההצגה עברנו לכתיבת מכתב.
הנמענים שנבחרו הם כמובן סבא וסבתא.
לא להאמין אבל הילד כותב.
הייתי בטוחה שלפני שנייה וחצי הוא רק נולד.
הכנסנו את המכתב למעטפה
וקצת קישטנו אותה,
הלכנו לשלשל את המכתב לתיבת הדואר.
בכל פעם מחדש אני נדהמת לראות
איך הקטנים האלה מתרגשים מדברים כל כך פשוטים.
אחרי כל העשייה הוא החליט לנוח קצת עם סיפור.
בהמשך הלכנו לעשות קצת פעילות גופנית בגינה הציבורית ליד הבית.
ולבסוף, כשכבר נהיינו רעבים, אפינו פיצה לפי המתכון המהיר והנהדר מתוך חוברת המתכונים המעולה של חן שוקרון ממתוקים שלי.
אז מה למדתי מכל החוויה הזו?
- לעשות משהו עם הילדים, גם כשהם חולים. זה הרבה יותר כיף מאשר לתת להם לראות סרטים בזמן שאני עובדת.
- לספר לילדים מראש מה הולכים לעשות במשך היום, זה מרגיע אותם ומרגיע אותי.
- לתת לילדים לבחור מתוך מספר אפשרויות שאני יודעת שכולנו נהנה מהן.
- לא לדחות יותר לעולם את החיסון נגד שפעת!
היה לנו יום גדוש וכיפי, הספקנו מלא, הרווחנו זמן איכות יחד, והכי חשוב, הבראנו. לפחות לעת עתה. בתקווה שאת ההמלצות הנ"ל לא אצטרך לממש יותר בחופשות מחלה אלא בסתם חופשות.
המון בריאות לכולנו.
