פרויקט "יוצאים בזול" - שבוע 1

היוש! יש לי בלוג ואתר חדש. מוזמנים - http://www.troncho.co.il/

פעילות 1:

שם הפעילות: בצק משחק ביתי.
עלות כוללת: כ-5 ש"ח.
מהלך הפעילות: הרעיון מוכר וידוע, הביצוע כיפי ביותר. הפעילות הזו נמשכה אחר צהריים שלם. אני לא אתן לכם את המתכון שהשתמשנו בו כי הוא לא היה מוצלח במיוחד, אבל בעצם זה דווקא שדרג את הפעילות כי נוסף לה המון זמן של ניסוי ותעייה במטרה להגיע לבצק המושלם, שלא יהיה דביק מדי וגם לא יבש מדי. גם ערבוב הצבעים היה מהנה למדי (השתמשנו בצבעי מאכל אדום, כחול וצהוב ככה שהיינו צריכים לערבב כדי להגיע לצבעים נוספים).

פעילות 2:

שם הפעילות: משחק דמקה אכיל.
עלות משוערת: 12 ש"ח.
מהלך הפעילות: גם הפעילות הזו המשכה לא מעט זמן והייתה מכוונת מאוד. למעשה היא כללה גם אפייה, גם יצירה וגם אפייה. כיף חיים! התחלנו מאפיית העוגיות לפי המתכון המצוין של שרית נובק. כשהעוגיות הצטננו הכנו את לוח הדמקה מקרטון של קורנפלקס - פשוט הדבקנו שני חלקים, חילקנו את הלוח לריבועים וצבענו משבצות שחור-לבן בצבעי גואש. החלק הכי שווה היה כמובן המשחק עצמו. קודם כל היה די מאתגר ללמד את הילדים משחק עם כללים ברורים, אבל זה היה גם שינוי מרענן וכיפי. החלק הכי מדליק כאן הוא שכש"אוכלים" את אחד החיילים של השחקן המתחרה, באמת אוכלים אותו :)

פעילות 3:






שם הפעילות: קונוסים לגלידה בעיצוב חופשי.
עלות משוערת: 2 ש"ח.
מהלך הפעילות: מכירים את הפרינטיבלס החמודים האלה של קונוסים מנייר לגביעי גלידה, כמו למשל כאן, כאן או כאן? אז אנחנו החלטנו ללכת על הגרסה העצמאית - גזרנו גזרות של עיגולים בגודל המתאים וציירנו לנו בכיף. הדבקנו והלבשנו את הכיסויים על הגביעים וככה בכל פעם שאכלנו גלידה יכולנו ליהנות מגביע מקושט וצבעוני. (דרך אגב, פעילות ההמשך ממש מיד...)

פעילות 4:

שם הפעילות: גלידה ב-5 דקות.
עלות משוערת: 5 ש"ח.
מהלך הפעילות: האמת היא, שאם בא לכם גלידה, או שתלכו על מתכון שמצריך הקפאה או שתקנו וזהו. זו לא הדרך האידאלית להכין גלידה וקיצור הדרך הזה ממש לא שווה הלכלוך וחוסר הנוחות שמתלווה לתהליך. מה שכן, זו חוויה נחמדה מאוד ובתור פעילות עם הילדים זה שווה ניסיון. אז מה עושים? ממלאים חצי שקית זיפלוק גדולה בקרח ומוסיפים כוס מלח. בשקית זיפלוק קטנה יותר מוזגים חצי כוס חלב, חצי כוס שמנת מתוקה וכף סוכר (אנחנו הוספנו גם מעט תמצית וניל). מכניסים את שקית הזיפלוק הקטנה לשקית הגדולה ומשקשקים את כל העסק כחמש דקות. אם התערובת בשקית הקטנה עדיין לא התמצקה ממשיכים לשקשק עוד קצת. וזהו בעצם, הגלידה מוכנה, והיא אפילו די טעימה. מהכמות שציינתי יוצאים בערך שני כדורים, אז אם תכפילו את הכמויות בהתאם.

פעילות 5:

שם הפעילות: מלחמת מים.
עלות משוערת: 0 ש"ח.
מהלך הפעילות: אין יותר פשוט מזה. מצטיידים באקדחי ורובי מים, קוראים לכמה חברים להצטרף ויוצאים לפארק הקרוב. עכשיו מתחיל הכיף, אז אל תתביישו להצטרף!

סיכום שבועי
סך כל העלויות במשך השבוע הוא 24 שקלים.
שבוע חסכוני למדי!
76 שקלים נחסכו לפעילויות בהמשך.

הפתעות לט"ו בשבט

היוש! יש לי בלוג ואתר חדש. מוזמנים - http://www.troncho.co.il/

אני יודעת שט"ו בשבט הוא בסך הכול חג קצת מוזר שממוקם לו אי שם באמצע לוח השנה, אבל יש לי חיבה מיוחדת לחג הזה. אני מעריכה שזה קשור לעובדה שאני חוגגת בו את יום הולדתי :)
השנה אני חוגגת עם בטן גדולה במיוחד (כן, כן, עוד חודשיים אני עתידה ללדת) ולכן הרשיתי לעצמי להתפנק ולחגוג עם עוגה מושחתת ומלאה בפרי האהוב עלי ביקום - תותים! מאז שאני זוכרת את עצמי, יום ההולדת שלי היה שזור בתותים. אמא שלי תמיד הייתה מכינה סלט פירות תותי במיוחד או שמנת עם תותים, ולכן הפרי המדהים הזה מתחבר לי אוטומטית לתאריך המשמח.

כמובן שלא תצאו מכאן מקופחים ואחלוק אתכם את המתכון, ממש עוד רגע. לפני כן אני רק מזכירה לכם שהבטחתי פעילות ט"ו בשבטית כיפית, אז אחרי המתכון תוכלו למצוא משחק מהנה ביותר שמתאים לגדולים ולקטנים. תיהנו!

עוגת תותים ושוקולד לבן

העוגה מבוססת על העוגה הקלה והמדהימה הזאת של מיה מבצק אלים, שאליה צירפתי את התוספות המושחתות. כל השלבים פשוטים ביותר לביצוע, והתוצאה מרשימה למדי. שווה!

לעוגה:
250 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה
2 ביצים
⅔ כוס סוכר
⅓1 כפית אבקת אפיה
½ כפית מלח
1 כפית תמצית וניל
½1 כוסות קמח

למילוי ולציפוי:
250 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה
2-3 כפות סוכר
סלסלת תותים
100 ג' שוקולד לבן

מכינים את העוגה:
מחממים תנור ל-180 מעלות. מקציפים את השמנת לקצפת יציבה. מוסיפים את הביצים אחת אחרי השנייה תוך ערבוב. מוסיפים את הסוכר, אבקת האפייה, המלח ותמצית הווניל ומערבבים היטב. מוסיפים את הקמח ומערבבים בעדינות רק עד שהקמח נטמע בבלילה (להיזהר מערבוב יתר). יוצקים את התערובת לתבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ ואופים 17-20 דקות, עד שהחלק העליון משחים מעט וקיסם שננעץ בעוגה יוצא עם פירורים לחים. מצננים את העוגה.

מכינים את המילוי והציפוי:
ממיסים בזהירות השוקולד הלבן במיקרוגל או בסיר (אם ממיסים במיקרוגל אז בפולסים קצרים, ואם בסיר אז על אש נמוכה תוך ערבוב מתמיד, רק עד שאין גושים). מורחים את השוקולד על נייר אפייה לשכבה דקה דקה ומכניסים למקרר. בינתיים מקציפים את השמנת המתוקה עם 2-3 כפות סוכר (לפי טעמכם), וחותכים את התותים לקוביות. מערבבים מחצית מכמות הקצפת עם מחצית מכמות התותים, את המחצית השנייה של הקצפת ושל התותים שומרים בצד.

מרכיבים את העוגה:
חותכים את העוגה האפויה לרוחבה כך שמתקבלים שני עיגולים. מורחים על העיגול התחתון את הקצפת המעורבבת עם התותים ומניחים מעל את העיגול השני. מצפים את הצד החיצוני והעליון של העוגה ביתרת הקצפת שנשמרה בצד. מוציאים את השוקולד מהמקרר וחותכים אותו בסכין חדה למלבנים דקים, מעט גבוהים יותר מגובה העוגה. לא נורא אם חלק מהמלבנים נשברים, זה מוסיף לעוגה חינניות. מסדרים את המלבנים סביב העוגה ומפזרים מעל את קוביות התותים שנשמרו בצד.

ועכשיו, אחרי שאתם מסודרים קולינרית, אפשר לגשת לתוכן.
ט"ו בשבט מזוהה מאוד בשנים האחרונות עם הסביבה והטבע, ולכן היה נראה לי ברור מאליו להכין פעילות משפחתית לחיק הטבע. נצלו את ימי השמש הקרובים (אומרים ששבוע הבא החורף חוזר...) וצאו החוצה, הכול כל כך ירוק ויפהפה! בשביל הפעילות הזו ממש לא תצטרכו להתאמץ, אז קדימה, הטבע מחכה לכם.

בינגו טבע לט"ו בשבט

יציאה לטבע עם הילדים היא הבילוי המשפחתי המועדף עלי. כמה פשוט, ככה טוב. ילדים לא צריכים הרבה יותר מזה, רק תנו להם לקפץ בין עלי תלתן ואורנים, והם בעננים. אם משלבים גם משימות ומשחקים, הבילוי בכלל הופך לחוויה. מאוד קל לאלתר פעילויות בחוץ (מי יצליח לאסוף כמה שיותר סביונים? מי יגיע ראשון לעץ הברוש? וכדומה, הבנתם את הרעיון). הפעם גם הכנתי לכם פעילות שבכלל לא תצטרכו להתאמץ בשבילה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להדפיס את הקובץ בקישור המצורף, לגזור את הלוחות, לחלק למשתתפים ולהתחיל לחפש... הראשון שמסמן בלוח שלו טור, שורה או אלכסון הוא המנצח. (דרך אגב, טבע זה לאו דווקא שמורת טבע מוגנת אי שם בעמק יפה. זה יכול להיות גם סתם קרחת אורבנית בלב העיר, שצמחו בה כמה גבעולים. אנחנו פשוט שיחקנו בגינה ליד הבית).

להדפסה לחצו כאן

ט"ו בשבט שמח!

נ.ב: מוזמנים להיזכר בפוסט ט"ו בשבט של שנה שעברה ולהוריד משם את כרטיסי הברכה החגיגיים והצבעוניים.

כיף שיש ימים כאלה

איך אני אוהבת אחרי צהריים כאלה,
כשיש גם זמן וגם כוח וגם מצברוח טוב.
השבוע היה לנו יום כזה,
בדיוק כשפגשתי את המתכון המגניב
לאלפחורס ספרינקלס אצל עוגיו.נט.

בפייסבוק היו תגובות נלהבות
מכך שהמתכון מתאים לילדים.
כנראה שאני קצת ילדה בעצמי
כי גם לי השילוב של השוקולד 
והסוכריות הצבעוניות מיד עשה את זה.
בכל מקרה היה כיף גדול לכולנו.
הבצק במרקם מושלם, ממש כמו פלסטלינה,
הילדים נהנו לשחק ואני בינתיים
מרחתי ריבת חלב וגלגלתי בסוכריות
(זה שלב שקצת פחות מתאים לילדים,
אלא אם כן בא לכם לאכול גם
ילדים עם ריבת חלב וספרינקלס)...

אנחנו לא הצלחנו להתאפק

וזללנו לא מעט עוגיות מיד אחרי האפייה,

אבל כדאי לכם לשמוע לעצה של נטלי

ולחכות יום אחד לפני הזלילה,

הן פשוט הרבה יותר טעימות!

בנוסף לעוגיות,

הכנו משחק קליל וספונטני.

אריזה של קלוגס, חתיכת טפט

ואייקונים חמודים שהדפסנו וצבענו,

והנה יש לנו משחק זיכרון קיצי

שדאג לנו לתעסוקה נוספת.

האייקונים המגניבים ניתנים להורדה מכאן.

כיף שיש ימים כאלה, לא?

ועכשיו אני חוזרת לבלאגן...

להתראות!

באסה בסבבה

לזה באמת לא ציפיתי.
אחרי האידיליה של שבוע שעבר, הגיעה המציאות וטפחה לי בפנים.
מה זה טפחה? נתנה לי כאפה רצינית.
שבוע של חום, שפעת וצינון קשה. כולנו היינו נורא מסכנים.
אבל באמת שיש צרות גדולות יותר, לא מתלוננים. טפו טפו טפו.

הגדול (כרגיל) לקח את השפעת הזו קשה יותר, ונאלץ להישאר בבית ארבעה ימים.
נשבר לי הלב מלראות אותו ממרר בבכי שהוא רוצה לגן. כל יום הבכי הלך וגבר.
ביום הרביעי החלטתי שלא משנה מה, הוא ייצא מבסוט מהיום הזה.

על הבוקר אמרתי לו שאנחנו הולכים לעשות מלא דברים כיפים, וכבר נדלקו לו העיניים.
הכנתי לו לוח עם פעילויות למשך היום, ואמרתי לו שהוא רק צריך לבחור מה הוא רוצה לעשות.

אז הוא החליט שהוא רוצה להתחיל ביצירה.
נתתי לו עפרונות ודף עם עיניים זזות.

יצא מזה תמנון...

מהיצירה המשכנו להצגה.
הכנו בזריזות תאטרון בובות מקופסת נעליים וכמה פיסות בד,
אספנו שחקנים שהתנדבו להשתתף במחזה ו...

לאחר ההצגה עברנו לכתיבת מכתב.
הנמענים שנבחרו הם כמובן סבא וסבתא.
לא להאמין אבל הילד כותב.
הייתי בטוחה שלפני שנייה וחצי הוא רק נולד.

 אחרי שסיימנו לכתוב,
הכנסנו את המכתב למעטפה
וקצת קישטנו אותה,
הלכנו לשלשל את המכתב לתיבת הדואר.
בכל פעם מחדש אני נדהמת לראות
איך הקטנים האלה מתרגשים מדברים כל כך פשוטים.

אחרי כל העשייה הוא החליט לנוח קצת עם סיפור.

בהמשך הלכנו לעשות קצת פעילות גופנית בגינה הציבורית ליד הבית.

ולבסוף, כשכבר נהיינו רעבים, אפינו פיצה לפי המתכון המהיר והנהדר מתוך חוברת המתכונים המעולה של חן שוקרון ממתוקים שלי.

אז מה למדתי מכל החוויה הזו?

• לעשות משהו עם הילדים, גם כשהם חולים. זה הרבה יותר כיף מאשר לתת להם לראות סרטים בזמן שאני עובדת.
• לספר לילדים מראש מה הולכים לעשות במשך היום, זה מרגיע אותם ומרגיע אותי.
• לתת לילדים לבחור מתוך מספר אפשרויות שאני יודעת שכולנו נהנה מהן.
• לא לדחות יותר לעולם את החיסון נגד שפעת!

היה לנו יום גדוש וכיפי, הספקנו מלא, הרווחנו זמן איכות יחד, והכי חשוב, הבראנו. לפחות לעת עתה. בתקווה שאת ההמלצות הנ"ל לא אצטרך לממש יותר בחופשות מחלה אלא בסתם חופשות.

המון בריאות לכולנו.

ימים לבנים ארוכים - פרק 3 ואחרון

בפוסט הזה סיפור השלג יגיע לסיומו, למרות שהוא עוד לא ממש נגמר.

העיר מלאה בשלג!

בכל מקרה, המסע המפותל אל בית הוריי רווי החום והחשמל הגיע לסיומו, כולנו כבר בהזיות של מקלחות חמות ואוויר מזגנים.

אנחנו נכנסים אל הבית ומקבלים את הבשורה שלפני דקה נפל החשמל!

מה לכל הרוחות?!?!

דיכאון עמוק, אין ספק.

עם היעדרות המחשב והטלוויזיה יכולתי להתמודד, אל החושך כבר התרגלתי, אפילו הקור כבר התחיל להיות נסבל (טוב, הוא לא), אבל מה יהיה על בצק הקרואסונים שלי???

כל העמל היה לשווא? אין מצב.

הגבר שבינינו התבקש להוכיח כאן את גבריותו וללכת עם תבניות הקרואסונים בשלג אל הבית של אחותי שעוד היה מחובר לציוויליזציה, מרחק כמה מאות מטרים.

באותו רגע יצאתי מהדיכאון.

אבל תמונות של קרואסונים יפהפיים וריחניים לא יהיו כאן.

להזכירכם הייתי ללא המצלמה!

שקלתי לחזור שוב על תהליך האפייה בשביל לצלם כמה תמונות. ובכן... לא.

החשמל אצל ההורים שלי חזר בסביבות חמש בערב ומשם ואילך חזרנו ליהנות מהשלג. כשנמצאים בתוך בית חמים ונעים זה כל כך כיף!

משחקים בצעצועים נוסטלגיים

עושים יצירות מכל סוג אפשרי

כמובן שלא מוותרים על התכרבלות מתחת לשמיכה עם כוס שוקו

יוצאים קצת החוצה לפלס שלג (רעיון גאוני של הגדול)

ואיך אפשר בלי לאפות משהו? (לא קרואסונים!)

וזה איש השלג הקטן והחמוד שלנו יחד עם העוגיות שיצאו מהתנור

אחרי שישה ימי חופשה(!) אנחנו משתדלים אט אט לחזור לשגרה.

אנחנו עדיין די סגורים בבית כי הרחובות מכוסים בקרח וקור אימים בחוץ. כמובן שחלק מהזמן אנחנו מבלים בצפייה בסרטים. בסדרה האהובה עלינו, ארתור, מתואר כמעט כל מה שקרה לנו אחד לאחד.

מומלץ בחום!

שיהיה לכולנו המשך חורף חם וכיפי!

ימים לבנים ארוכים - פרק 2

אני מתנצלת מראש אבל בפוסט הזה לא יהיו הרבה תמונות. מיד תבינו למה...

ובהמשך לאירועי השלג:

אחרי הבילוי בחוץ נהנינו בצהריים מחוויה שלא הייתה כמותה זה זמן רב בביתנו - סיאסטה גורפת לכל דיירי הבית. אין לתאר את גודל המעמד.
אחר הצהריים אנחנו מתעוררים ויודעים שיש לנו עוד כמה שעות טובות (וגם פחות טובות) לבלות עם הילדים עד שירדמו.
אנחנו מתחילים לבשל לנו בהנאה, מתענגים על החמימות שבפנים מול הקור שבחוץ, הילדים משחקים על השטיח בסלון. איזו מין שלווה!

בשלב מסוים הגדול מחליט שנכין קרואסונים, אבל אמיתיים!
אני ברוח טובה ומחליטה להיענות לאתגר. ותודה (או שלא) לקרין גורן.

אחרי לישה, התפחה, קיפול, עוד קיפול ועוד אחד, אני מחליטה להשאיר את מלאכת ההרכבה והאפייה למחרת, ואנחנו מתיישבים לצפות יחד בסרט.

פתאום, חושך.

אנחנו מכירים את זה מהשלג דאשתקד. אז זה קרה באמצע היום ועברו עלינו כמה שעות של כפור בבית. הפעם החשמל נפל באמצע הלילה וקיווינו שעד הבוקר הכול יבוא על מקומו בשלום.

אז קיווינו.

מזהים בתמונה את קווי המתח הנמוך? תמימים תמימים אבל עשו לנו צרות צרורות.

יום שישי בבוקר.
אנחנו מנסים למשוך את הילדים במיטה עד כמה שאפשר, אבל ילדים כמו ילדים, רק רוצים לצאת מהמיטה. כולנו מתלבשים באינספור שכבות ומתחממים לאור להבות הכיריים, מקור החום היחיד בבית שלא זקוק לחשמל כדי לעבוד.
יש מחסור בנרות, הולכים לבדוק אם הסופר ליד הבית פתוח (כמובן שלא) ונציגה של חברת החשמל שנמצאת בחוץ מודיעה לעוברים ולשבים שככל הנראה החשמל לא יחזור בקרוב.
מתחילה לחלחל בנו ההבנה שאנחנו צריכים לצאת מהבית ומהר לכיוון ההורים שלי, כל עוד לא יורד שלג.
אבל איך לעזאזל?
הכבישים מסביב לבית חסומים בשלג בגובה חצי מטר(!) ואין תחבורה ציבורית.
מה עושים? נלך ברגל? עם שני ילדים ועם כל החפצים? מרחק של כמה קילומטרים טובים (או במקרה הזה - רעים)?!

מגיע אלינו מידע שהכבישים פנויים. אבא שלי מחלץ את הרכב שלו מהשלג ומודיע שהוא בדרך אלינו. אנחנו אורזים בתיקי גב את המינימום שבמינימום (וזו הסיבה שאני בלי מצלמה ואין שום תמונות מהאירועים המתוארים).
אבל, אני לא מוותרת על בצק הקרואסונים שעמלתי עליו כה קשה והוא מתגנב בשקט אל שאר החפצים.
הילדים בעגלות ואנחנו מתחילים לטפס לכיוון הכביש הראשי. עלייה שבדרך כלל לוקחת משהו כמו עשר דקות נראית אין סופית. אנחנו מפלסים את דרכנו עם העגלות ומדי כמה דקות, כשמכונית מנסה לעבור ברחוב, צריך לזוז הצידה אל ערימות השלג. אבל החשמל, החשמל שמחכה לנו בסוף המסע שווה את הכל ומדרבן אותנו להמשיך לטפס במרץ.
לאחר טיפוס ההרים המוצלח הזה אנחנו מגיעים לכביש הראשי היישר לתוך שלולית ענקית. הרוח למעלה חזקה הרבה יותר ואנחנו רטובים וקופאים מקור, מנסים להכניס את הילדים והציוד אל המכונית. כבר אמרתי שתקוות החשמל שבאופק היא זו שסייעה לנו להתמודד עם כל המכשולים?
מכאן הדרך עוברת די חלק. אנחנו רואים בדרך המון בובות לבנות ואנשים שמשחקים ונהנים מהשלג. אנחנו מגיעים, חונים, מוציאים את כל הציוד וכבר מחכים בקוצר רוח להיכנס אל האור והחום...

אתם במתח?
המשך בפוסט הבא.