‏הצגת רשומות עם תוויות נוסטלגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נוסטלגיה. הצג את כל הרשומות

29 במרץ 2015

בית חולים לספרים

אני לא מאמינה שזה המצב, אבל  הבית נקי לפסח! אלו שקוראים כאן בין השורות (וגם בתוכן ממש) בטח כבר הספיקו ללמוד שאני דחיינית כפייתית, ומה שניתן לדחות לרגע האחרון אני דוחה לרגע שאחריו. בדרך כלל אני בכלל לא מתלהבת מהניקיונות לפסח ועושה רק את המינימום ההכרחי, אבל השנה השילוב של חודש תשיעי עם בוא חג האביב ושגעת הניקיונות, גרמו לי להעמיד את הבית על הרגליים ולקנן כמו שצריך. עד כדי כך שאפילו נשאר לנו זמן לטפל בפרטים הקטנים.
היוש! יש לי בלוג ואתר חדש. מוזמנים - http://www.troncho.co.il/

אחרי שעשינו סדר בספריה של הילדים נותרנו עם ערימה של ספרים פצועים וכאובים.


זכינו והילדים שלנו מאוד אוהבים להקשיב לסיפורים. כמובן שזה דורש מאיתנו לא מעט, לפעמים זה יכול להגיע לשעות של ישיבה והקראת סיפורים, אבל באמת שמדובר בזמן איכות שאין שני לו, וכדי שגם אנחנו ההורים ניהנה, אנחנו משתדלים להימנע מלאגור בספריה ספרים שיוציאו אותנו מדעתנו, ויש לא מעט כאלה. בכל פסח אנחנו מנפים כמה ספרים, מניחים ברחוב והם נעלמים תוך שנייה.

אגב, כמה מהספרים שלנו נאספו גם הם מהרחוב. למעשה, את רובם לא רכשנו בכלל. חלק גדול ונכבד קיבלנו מההורים שלי, ובעצם הרבה מהספרים שאני מקריאה לילדים שלי, הם אלה שאני האזנתי להם בתור ילדה. רוב הקלאסיקות שניתן להשיג ללא בעיה בכל חנות ספרים, עומדות אצלנו מרופטות על המדף עם לא מעט חבישות סלוטייפ. הכי כיף, לא?


הרבה מהספרים הילדים מקבלים גם מסבתא שלהם שמשקיעה מחשבה רבה בכל ספר שהיא קונה. ספריית פיג'מה גם תורמת את חלקה הנכבד. דודה שלי מספקת לנו מלאי של ספרים איכותיים שהילדים שלה כבר גדולים בשבילם, והם תמיד מגיעים אלינו במצב מצוין (איך היא עושה את זה?). יש אצלנו אפילו את "המלך לובנגולו מארץ זולו" שהועבר אלינו מהבית של סבתא שלי, עם הקדשה שנכתבה לדוד שלי לפני 41 שנה! אפשר לוותר על אוצר נוסטלגי שכזה לטובת עותק חדש מהניילונים?


 כשעושים סדר, הרבה פעמים מוצאים דברים ששכחנו או בכלל לא ידענו שהם קיימים. וככה יצא לנו לפגוש פתאום הרבה ספרים שכבר מזמן לא סיפרנו, וזה כיף גדול.


ובחזרה לערימת הספרים החבוטים שלנו. בדרך כלל אלה כמובן הספרים האהובים והנקראים ביותר, ולכן לא נוותר עליהם בקלות. החלטנו לפתוח עבורם בית חולים לספרים, והכנו ערכת דוקטור מיוחדת שבאמצעותה כל ספר יקבל את הטיפול הראוי לו.


האמת שהערכה הזו לא מכילה יותר מדי - נייר דבק ומספריים, זה כל מה שצריך. אה, וגם קצת זמן פנוי (לי אישית זו ממש תרפיה, ככה שכל מה שאני צריכה בחיים זה לשבת לצפות בסדרה טובה עם ערימת ספרים קרועים לידי ואני מסודרת).


וכך, גם הספרים שידעו ימים טובים יותר, מתאוששים להם אט אט וחוזרים אל קו הבריאות. הרווחנו חיסכון, חינוך למחזור ושמירה על איכות הסביבה וגם כמה ספרים שיוקירו לנו תודה לעת זקנה, למה לא? נכון שחתיכות נייר דבק הן לא הדבר הכי פוטוגני בעולם, אבל מה עדיף, ספריה מבריקה ונוצצת שבכלל לא נוגעים בה? לילדים זה בכלל לא אכפת.


טוב, איך אפשר לדבר כל כך הרבה על ספרים בלי לתת איזו המלצה? אני לא מתיימרת להיות איזו מבקרת ספרים מדופלמת, אני בסך הכול אמא שאוהבת לספר לילדים שלה סיפורים ואשמח לשתף אתכם בשלושה ספרים שאני אוהבת במיוחד.

רק לפני כן, המלצה כללית - ספר טוב הוא ספר שגם אתם וגם הילדים נהנים ממנו, וזה כמובן עניין אישי. אז תרשו לעצמכם להחזיק בבית ספרים מטופשים שלא נחשבים ל"ספרותיים" במיוחד, ובאותה מידה תעיפו מהמדף אי אילו "ספרי איכות" שאתם לא ממש מתחברים אליהם.

וכעת להמלצות:

1. אורי כדורי / חיבר: אריה נבון | חרזה: לאה גולדברג | איירה: רותו מודן
ספר מושלם, מתוק מדבש ובעל הומור משובח בשילוב מנצח של שלושה יוצרים מהמוכשרים שידעה מדינתנו. העלילה המבדרת שכתב אריה נבון, השפה המליצית והעשירה של לאה גולדברג והאיורים המושלמים של רותו מודן יוצרים תבשיל משובח מיוחד. איכשהו יוצא שתמיד כשאנחנו מקריאים אותו, כל המשפחה נאספת יחד וכולנו מתגלגלים מצחוק.



2. אריה הספריה / כתבה: מישל קנודסן | אייר: קוין הוקס | תרגמה: אירית ארב
ספר באמת מוצלח הוא כזה שגם אם האיורים שמלווים אותו לא מדהימים, הוא עדיין טוב. אבל ספר שהוא גם טוב וגם מלווה באיורים מרהיבים, זה תענוג של ממש. את הספר "אריה הספריה" הילדים שלנו יכולים לשמוע שוב ושוב ברצף ופשוט לא נמאס להם. בנוסף, אני אוהבת ספרים שמזמנים שיחה על מצבים מורכבים בחיים, ולאו דווקא כאלה עם מסר פשוט וברור (לפעמים מדי).


3. הדודה שלי מרחוב הנביאים / כתב ואייר: יורם טהרלב
דיברנו לפני רגע על איורים? בספר הזה האיורים מכוערים למדי ובכל זאת מלאי חן. הקטנה חושבת שזו בכלל חוברת צביעה כי כל האיורים הם בקווי מתאר ובשחור לבן. אבל מה זה בכלל משנה? הספר הזה פשוט נהדר! האמת, נראה לי שהוא בכלל מיועד להורים וזה כל היופי שבו. לילדים שלי תמיד יש מבט קטן של ניצחון כשאנחנו מקריאים את השורות האחרונות שלו, ואין כמו לקרוא אותו בסופו של יום קשה ומתיש כשהבית מבולגן ומטונף.



טוב, בכל זאת יצא לי קצת "מבקרת ספרים", אבל לא נורא, מותר לי להרגיש קצת מורמת מעם, סיימתי עם סדר פסח! תסלחו לי, נכון?
עכשיו כשהכול מצוחצח, נקי ומסודר, אני יכולה ללדת בשקט :)
שיהיה לכם חג פסח שמח, אביבי ופורח!

6 בינואר 2015

אתגר חורף חם - משימת בלון

מזג האוויר בחוץ בהחלט סוער - רוחות, עננים שחורים וכזה קורררר...
בדיוק הזמן להסתגר בבית וליהנות עם הילדים :)
אתם מוזמנים להצטרף לאתגר החורף של הבלוג. הפרטים המלאים כאן, אבל בקצרה, במשך שלושה ימים תוכלו להשתתף אכריז על חומר או חפץ כלשהו שתצטרכו להשתמש בו בפעילויות עם הילדים בבית (לא חייבים לבצע את האתגר באותו יום, אבל אפשר לשתף את התוצרים שלכם עד יום חמישי 15.1 בכדי להיכנס להגרלה). החפץ של היום הוא - בלון!






גם אם אין לכם רעיונות משלכם, בטח תשמחו לקבל כמה כדי להעביר שעות של כיף בבית. בדיוק בשביל זה גם אני משתתפת באתגר ומביאה לכם כאן בכל פעם מספר רעיונות שתוכלו להשתמש בהם גם בעצמכם. יש לציין שלא קניתי שום דבר מיוחד לפני האתגר והשתמשתי רק בחומרים שכבר היו בבית, כך שהרעיונות די בסיסיים ופשוטים מאוד לביצוע, גם אם אין לכם בדיוק את החומרים שבהם השתמשתי, תוכלו לאלתר ולשנות קצת וליצור משהו דומה משלכם.

מר גמיש
זוכרים את הצעצוע הנחמד הזה מהניינטיז? למה לא לעשות לו קאמבק קטן? זה כל כך פשוט והילדים ממש מתלהבים, גם מההכנה ובמיוחד מהמשחק.
מה צריך: בלון, קמח, חוטים, דבק וטוש פרמננטי.
מה עושים: דוחסים כמה שיותר קמח אל תוך הבלון (תתכוננו לקצת בלגאן כי חלק מהקמח יתפזר סביב הבלון) וקושרים את הבלון. על הקשר מדביקים שיער מחוטים ומציירים פרצוף בעזרת טוש פרמננטי.



פרצופים של חיות
כאן זה המקום שלכם ושל הילדים להיות כמה שיותר יצירתיים. הרעיון הוא שכל אחד ייצור לעצמו חיה משלו, ולאחר מכן אפשר לעשות תערוכה, לתלות את כל החיות על הקיר או לשחק בהן כמסכות.
מה צריך: בלון, צבעי גואש, מכחולים, נייר ודבק.
מה עושים: מחליטים לאיזו חיה רוצים להפוך את הבלון ומציירים את הפנים שלה. מניחים בצד לייבוש ובינתיים גוזרים תוספות רצויות מנייר כמו אוזניים, רעמה וכד'. אחרי שהצבע התייבש מדביקים את התוספות לבלון.



אוהל בלונים
פעילות קלילה שניתנת לתוספת קלה למי שמעוניין להשקיע קצת יותר. הרעיון פשוט - נכון שילדים אוהבים אוהל בבית? נכון שהם אוהבים גם המון המון בלונים מפוזרים? מה המסקנה? אוהל + בלונים = ילדים מאושרים.
אם רוצים לשדרג את הפעילות אפשר להכין פתקים קטנים עם משימות ולהכניס אותם לבלונים לפני הניפוח. כשבלון יתפוצץ (ומניסיון, זה יקרה), יש לבצע את המשימה שהתחבאה בתוכו.

פרצופים עם בלון מסטיק
פעילות יצירה מהנה עם קריצה, שתגרום לכם גם לצחוק יחד.
מה צריך: עיתונים, מספריים, דבק, נייר צבעוני, בלונים ורודים ודבק ספוג צו צדדי.
מה עושים: מחפשים בעיתון פרצופים (ככל שהפרצופים יהיו מוזרים יותר, ככה התוצאה תהיה מצחיקה יותר), גוזרים את הפרצופים ומדביקים אותם על נייר צבעוני. מנפחים את הבלונים הוורודים ממש מעט, קושרים ומדביקים את הבלונים בעזרת דבק דו צדדי על הפיות של הפרצופים.



תוף
פעילות יצירה ומשחק כיפית ביותר. המשקיענים יכולים לא להסתפק רק בתוף אחד אלא להכין מערכת תופים. האמת שזה כל כך קל ולכן בעצם, למה לא?
מה צריך: קופסת שימורים ריקה, בלון, מספריים, סרט בד, דבק ומקלות.
מה עושים: מקלפים את הנייר מקופסת השימורים. גוזרים את החלק הצר של הבלון ומותחים אותו על פתח הקופסה. גוזרים סרט בד בהיקף הקופסה ומדביקים אותו סביב קצה הבלון לגימור יפה.



18 בספטמבר 2014

קפיצה קטנה לעולם החלומות

לפני שבוע יצא לנו להשתתף בחוויה מיוחדת במינה, אבל רגע לפני שאספר עליה, אביא קצת מידע מקדים.

על התאטרון החברתי משו משו יצא לי לשמוע מפה ומשם, די התלהבתי כבר בהתחלה מהיוזמה, מהתשוקה ומהחדשנות שלהם, אבל לצערי לא יצא לי להגיע לאירועים שהם קיימו. רגע רגע, אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה לעזאזל תאטרון חברתי... אז הנה קצת הסברים מהאתר ומעמוד הפייסבוק שלהם:
"קבוצת התאטרון החברתי משו-משו היא להקת תאטרון מקצועית היוצרת וחוקרת בתוך, עם ובהשראת החברה בה היא פועלת, ושואפת לפרוץ גבולות בין בני אדם באמצעות האומנות, להנגיש אומנות ולהחזירה לאנשים. הקבוצה מורכבת מאומנים ישראלים רב תחומיים אשר חברו יחד בכדי ליצור תאטרון חברתי, ופועלת הן כתאטרון מקצועי והן כקהילת חיים". מגניב, לא?
אם אתם רוצים להבין עוד קצת אתם מוזמנים לקרוא באתר.

בכל מקרה, בשבוע שעבר התקיים אירוע מיוחד לילדים - "ביי לחופש הגדול" עם הצגת ילדים וסדנאות יצירה. ואיפה כל זה קורה? בפארק בוסתניה, מקום שלא ידעתי עליו ולא שמעתי עליו קודם לכן, אבל מסתבר שהוא ממש ממש קרוב אלינו (תודה ל-waze) ושזה קסם של מקום.


הקבוצה שיפצה את הפארק בעזרת מתנדבים ויצרה בו את מתחם "תה-אטרון" על שם צמחי התה המקיפים את המקום. התאטרון המורכב מטרסות ומחצלות ממוקם בצל העצים ובינות לצמחים, מעולם לא חשבתי שאשב לצפות בהצגה במקום כה פסטורלי ומעורר השראה!

ההצגה שצפינו בה נקראת "היער שצמח לבד". הצגה פשוט מקסימה ומושקעת, עם ליווי מוזיקלי, תחפושות מרהיבות ושחקנים מצוינים. גם בהשוואה להצגות ילדים הכי מקצועיות שיש, מדובר בתאטרון ילדים במיטבו!


אחרי ההצגה התקיימו סדנאות יצירה. אנחנו השתתפנו בסדנת אפיית פיתות. זו לא הייתה פעם ראשונה שאפינו פיתות על טאבון, אבל כנראה שהיה משהו כל כך מיוחד באווירה מסביב, שהילדים פשוט היו בעננים.


אחרי שהפיתות היו מוכנות התפנינו לגלות את הקסם שהקיף אותנו. לכאורה מדובר בפארק ישן ומוזנח, עם מתקנים עתיקים, הרבה חול ואדמה ושטח ענקי שלא ברור איך לא השתלטו עליו עדיין כרישי נדל"ן. במבט שני, מדובר בחלום ילדות. הרבה טבע, מתקני עץ שמציתים את הדמיון, הזדמנות להתלכלך בלי חשבון ובעיקר שקט ושלווה.


אחת האטרקציות המלהיבות במקום הייתה מגלשה ארוכה ארוכה שבנויה על גבעה קטנה, ואינסוף ילדים שחגגו שם באושר גדול.



למשך אחר צהריים אחד, זכינו להתנתק קצת מהקצב המהיר של היום-יום, לדמיין שאנחנו בתוך איזושהי אגדה שמתרחשת במקום רחוק, ופשוט לשקוע בחלום נעים שלא רוצים להתעורר ממנו.
כל פעם מחדש אני נפעמת לגלות כמה מעט צריך כדי להיזכר שהשמיים הם הגבול...



18 באוגוסט 2014

דרושה חופשה

הרבה זמן לא הייתי כאן. יותר מדי זמן. לצערי אני לא יכולה להגיד שהייתי עסוקה במיליון ואחד דברים, פשוט לא הצלחתי לגרור את עצמי לכאן. קיץ קשה עבר על מדינתנו הקטנטונת שמנסה אט אט להתאושש. היום תפסתי שנשארו עוד שבועיים לחופש הגדול ועדיין לא עשינו שום דבר מיוחד עם הילדים. מודה, קצת נבהלתי.

מה בכל זאת עשינו? עברנו דירה. את החצר הפרטית (והלא מטופחת) שהייתה לנו בדירה הקודמת החלפנו בגינה משותפת ומטופחת למשעי, מלאה בצמחייה ובפינות חמד קטנות. מה שנשאר זה לצאת החוצה עם ספר טוב וכוס לימונדה.



האמת שעדיין לא יצא לי לשמוע את צמד המילים "משעמם לי". הילדים פשוט מבלים כל היום עם השכנים בחוץ, ממש כמו פעם. באחד הימים הצעתי להם ללכת לפה, לנסוע לשם... לא היה עם מי לדבר! מצידם כל היום לשחק במקלות ואבנים וללטף חתולים.



ובכל זאת, אני לא מוכנה לתת לשארית החופש לעבור בלי לצאת למקום כלשהו, ללכת קצת בטבע, לראות מקומות חדשים, לנוח בפינה שקטה... החלטתי להיות ספונטנית ולתכנן איזו חופשה קצרה, לא ממש משנה לאן. העיקר שיהיה לאנשהו. אז הכנתי לי משהו קטן להשראה, ומעכשיו השמיים הם הגבול. אם תציעו לי רעיונות שווים לא תהיה מאושרת ממני.



18 במאי 2014

לתפוס את הרגעים הקטנים

מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לצלם.
יש קסם מיוחד ביכולת הזו לעצור את הזמן.
מכניסים למסגרת רק את מה שרוצים להכניס,
מטשטשים את מה שעדיף לטשטש
ונותנים לאור לעשות את שלו.



לפני בערך שנה, החלטתי שאני צריכה ללמוד קצת.
הצלמת והבלוגרית המוכשרת, אפרת לוזנוב,
(שבטח אין צורך להציג אותה, ואם כן - רוצו מהר לבלוג שלה)
בדיוק פתחה סדרה נוספת של סדנאות צילום
והחלטתי שהפעם אני מתגברת על כל המכשולים והולכת על זה.


אתם שואלים אילו מכשולים?
אז אפרת היא תל-אביבית והסטודיו שלה בתל-אביב,
ואילו אני, למי שפספס, ירושלמית.
ירושלים ותל-אביב הם שני עולמות נפרדים, רחוקים זה מזה כמזרח ממערב
(למרות שבמדינתנו הצרה זה לא כל כך הרבה, לי זה נראה רחוק מאוד).

ובכן, כמו שאמרתי, יצאתי מאזור הנוחות שלי,
עשיתי את כל הדרך הרחוקה לתל-אביב,
וגיליתי... שהיא לא כל כך רחוקה.
אפילו באוטובוס!


עוד משהו שגיליתי, זה שהיה שווה לעבור
כל דקה מהדרך כדי להשתתף בסדנה.

הסטודיו המקסים והמואר של אפרת,
האווירה האינטימית והכיפית,
ומעל לכל, ההדרכה הרהוטה, המפורטת והמרתקת.
פשוט כיף ללמוד צילום!

מלבד הטכניקה, גם את הטיפים שלמדתי בסדנה
אני מיישמת בכל תמונה שאני מצלמת,
מה שתמיד מוסיף עוד כמה דגדוגים קטנים בבטן,
כאלה של "וואו! דווקא יצא לי ממש טוב..."


אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מאפרת
זה שהתמונות שאנחנו מצלמים הן מתנה לילדים שלנו,
מתנה שבעוד הרבה שנים הם יעריכו ויוקירו,
שתעלה בהם זיכרונות ילדות נעימים
ופרפרים של געגועי נוסטלגיה.

למדתי שנחמד לתעד רגעים חגיגיים וחשובים,
אבל לא פחות כיף להנציח גם את הרגעים הקטנים והפשוטים...





אפרת ממשיכה ללוות ולענות על שאלות גם אחרי הסדנה.
ממש עכשיו נודע לי שנשארו לה מקומות אחרונים
לסדנה למתחילים שנפתחת בשישי הקרוב.
המלצה אישית שלי, לכו על זה.

15 בינואר 2014

רון בלב ואת ביד

(לפני שמתחילים: אם תתמידו ותקראו עד הסוף, מחכה לכם הפתעה...)

ט"ו בשבט מגיע, ממש עוד רגע.
חג מוזר קצת הט"ו בשבט הזה, אם בכלל אפשר לקרוא לו חג.
הוא שייך למשפחה הזאת של ל"ג בעומר, החגים של הילדים.
המבוגרים בדרך כלל לא ממש שמים לב לקיומו.
אולי רק אינפלציה של פירות יבשים במדפי הסופר מזכירה לנו אותו.

ובכל זאת, אני מאוהבת ביום הזה.
למה?
קודם כל, כי נולדתי ממש יומיים לפני, ותמיד יום ההולדת שלי יוצא סביב החג.
וסיבות נוספות? אדמה, טבע, נטיעות, פירות, חורף. מה יותר טוב מזה?
(האמת היא שמאז שאני אמא אני פחות מתחברת לקטע של החורף,
אבל עם ט"ו בשבט זה עדיין הולך טוב).

ובכן, החלטתי שהשנה אנחנו נוטעים עץ.
הילדים קרנו מאושר ברגע שהודעתי להם על כך.
מיותר לציין שהם נהנו מכל רגע,
אבל אולי תופתעו לשמוע שגם אני נהניתי לפחות כמותם.

ועכשיו התמונות ידברו בעד עצמן.
















לא יכולתי להתאפק, כל כך התבקש להוסיף לתמונות את אפקט הנוסטלגיה...




מלבד הנטיעות, ידוע שנהוג לאכול מפירות הארץ.
אנחנו פחות בקטע של פירות יבשים, תנו לנו פירות ישר מהעץ.



איך אפשר חג יהודי בלי איזו ארוחה משפחתית?
סדר ט"ו בשבט עם כל המשפחה הוא חלק מהעניין כמובן.



ועכשיו הפתעה קטנה.
רוצים לשדרג קצת את שולחן ט"ו בשבט?
אתם מוזמנים להדפיס ולגזור את הכרטיסים המצורפים ולהניח על צלחות הסועדים.
אם אתם מתארחים אפשר לתת אותם יחד עם מתנה כמו עציץ או סלסלת פירות יבשים.
רצוי להדפיס על נייר עבה כדי שהכרטיסים יהיו מספיק קשיחים.



ט"ו בשבט שמח!