מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לצלם.
יש קסם מיוחד ביכולת הזו לעצור את הזמן.
מכניסים למסגרת רק את מה שרוצים להכניס,
מטשטשים את מה שעדיף לטשטש
ונותנים לאור לעשות את שלו.
יש קסם מיוחד ביכולת הזו לעצור את הזמן.
מכניסים למסגרת רק את מה שרוצים להכניס,
מטשטשים את מה שעדיף לטשטש
ונותנים לאור לעשות את שלו.
לפני בערך שנה, החלטתי שאני צריכה ללמוד קצת.
הצלמת והבלוגרית המוכשרת, אפרת לוזנוב,
(שבטח אין צורך להציג אותה, ואם כן - רוצו מהר לבלוג שלה)
בדיוק פתחה סדרה נוספת של סדנאות צילום
והחלטתי שהפעם אני מתגברת על כל המכשולים והולכת על זה.
אתם שואלים אילו מכשולים?
אז אפרת היא תל-אביבית והסטודיו שלה בתל-אביב,
ואילו אני, למי שפספס, ירושלמית.
ירושלים ותל-אביב הם שני עולמות נפרדים, רחוקים זה מזה כמזרח ממערב
(למרות שבמדינתנו הצרה זה לא כל כך הרבה, לי זה נראה רחוק מאוד).
ובכן, כמו שאמרתי, יצאתי מאזור הנוחות שלי,
עשיתי את כל הדרך הרחוקה לתל-אביב,
וגיליתי... שהיא לא כל כך רחוקה.
אפילו באוטובוס!
עוד משהו שגיליתי, זה שהיה שווה לעבור
כל דקה מהדרך כדי להשתתף בסדנה.
הסטודיו המקסים והמואר של אפרת,
האווירה האינטימית והכיפית,
ומעל לכל, ההדרכה הרהוטה, המפורטת והמרתקת.
פשוט כיף ללמוד צילום!
מלבד הטכניקה, גם את הטיפים שלמדתי בסדנה
אני מיישמת בכל תמונה שאני מצלמת,
מה שתמיד מוסיף עוד כמה דגדוגים קטנים בבטן,
כאלה של "וואו! דווקא יצא לי ממש טוב..."
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מאפרת
זה שהתמונות שאנחנו מצלמים הן מתנה לילדים שלנו,
מתנה שבעוד הרבה שנים הם יעריכו ויוקירו,
שתעלה בהם זיכרונות ילדות נעימים
ופרפרים של געגועי נוסטלגיה.
למדתי שנחמד לתעד רגעים חגיגיים וחשובים,
אבל לא פחות כיף להנציח גם את הרגעים הקטנים והפשוטים...
אפרת ממשיכה ללוות ולענות על שאלות גם אחרי הסדנה.
ממש עכשיו נודע לי שנשארו לה מקומות אחרונים
לסדנה למתחילים שנפתחת בשישי הקרוב.
המלצה אישית שלי, לכו על זה.
