פרויקט "יוצאים בזול" - שבוע 1

היוש! יש לי בלוג ואתר חדש. מוזמנים - http://www.troncho.co.il/

פעילות 1:

שם הפעילות: בצק משחק ביתי.
עלות כוללת: כ-5 ש"ח.
מהלך הפעילות: הרעיון מוכר וידוע, הביצוע כיפי ביותר. הפעילות הזו נמשכה אחר צהריים שלם. אני לא אתן לכם את המתכון שהשתמשנו בו כי הוא לא היה מוצלח במיוחד, אבל בעצם זה דווקא שדרג את הפעילות כי נוסף לה המון זמן של ניסוי ותעייה במטרה להגיע לבצק המושלם, שלא יהיה דביק מדי וגם לא יבש מדי. גם ערבוב הצבעים היה מהנה למדי (השתמשנו בצבעי מאכל אדום, כחול וצהוב ככה שהיינו צריכים לערבב כדי להגיע לצבעים נוספים).

פעילות 2:

שם הפעילות: משחק דמקה אכיל.
עלות משוערת: 12 ש"ח.
מהלך הפעילות: גם הפעילות הזו המשכה לא מעט זמן והייתה מכוונת מאוד. למעשה היא כללה גם אפייה, גם יצירה וגם אפייה. כיף חיים! התחלנו מאפיית העוגיות לפי המתכון המצוין של שרית נובק. כשהעוגיות הצטננו הכנו את לוח הדמקה מקרטון של קורנפלקס - פשוט הדבקנו שני חלקים, חילקנו את הלוח לריבועים וצבענו משבצות שחור-לבן בצבעי גואש. החלק הכי שווה היה כמובן המשחק עצמו. קודם כל היה די מאתגר ללמד את הילדים משחק עם כללים ברורים, אבל זה היה גם שינוי מרענן וכיפי. החלק הכי מדליק כאן הוא שכש"אוכלים" את אחד החיילים של השחקן המתחרה, באמת אוכלים אותו :)

פעילות 3:






שם הפעילות: קונוסים לגלידה בעיצוב חופשי.
עלות משוערת: 2 ש"ח.
מהלך הפעילות: מכירים את הפרינטיבלס החמודים האלה של קונוסים מנייר לגביעי גלידה, כמו למשל כאן, כאן או כאן? אז אנחנו החלטנו ללכת על הגרסה העצמאית - גזרנו גזרות של עיגולים בגודל המתאים וציירנו לנו בכיף. הדבקנו והלבשנו את הכיסויים על הגביעים וככה בכל פעם שאכלנו גלידה יכולנו ליהנות מגביע מקושט וצבעוני. (דרך אגב, פעילות ההמשך ממש מיד...)

פעילות 4:

שם הפעילות: גלידה ב-5 דקות.
עלות משוערת: 5 ש"ח.
מהלך הפעילות: האמת היא, שאם בא לכם גלידה, או שתלכו על מתכון שמצריך הקפאה או שתקנו וזהו. זו לא הדרך האידאלית להכין גלידה וקיצור הדרך הזה ממש לא שווה הלכלוך וחוסר הנוחות שמתלווה לתהליך. מה שכן, זו חוויה נחמדה מאוד ובתור פעילות עם הילדים זה שווה ניסיון. אז מה עושים? ממלאים חצי שקית זיפלוק גדולה בקרח ומוסיפים כוס מלח. בשקית זיפלוק קטנה יותר מוזגים חצי כוס חלב, חצי כוס שמנת מתוקה וכף סוכר (אנחנו הוספנו גם מעט תמצית וניל). מכניסים את שקית הזיפלוק הקטנה לשקית הגדולה ומשקשקים את כל העסק כחמש דקות. אם התערובת בשקית הקטנה עדיין לא התמצקה ממשיכים לשקשק עוד קצת. וזהו בעצם, הגלידה מוכנה, והיא אפילו די טעימה. מהכמות שציינתי יוצאים בערך שני כדורים, אז אם תכפילו את הכמויות בהתאם.

פעילות 5:

שם הפעילות: מלחמת מים.
עלות משוערת: 0 ש"ח.
מהלך הפעילות: אין יותר פשוט מזה. מצטיידים באקדחי ורובי מים, קוראים לכמה חברים להצטרף ויוצאים לפארק הקרוב. עכשיו מתחיל הכיף, אז אל תתביישו להצטרף!

סיכום שבועי
סך כל העלויות במשך השבוע הוא 24 שקלים.
שבוע חסכוני למדי!
76 שקלים נחסכו לפעילויות בהמשך.

הסוכה הסביבתית שלנו

זהו, החגים מאחורינו. היה חודש כל כך עמוס וגדוש (במובן הטוב של המילה!) שלא ממש התפניתי לכתוב כאן לצערי. אז אמנם סוכות כבר עבר, אבל אני חייבת, ממש מוכרחה, לספר לכם על הסוכה המיוחדת שהייתה לנו השנה.
מוזמנים להיכנס...

אז הכול התחיל מזה שלחצי יש חיבה עזה לעץ, פטיש ומברגה. סוכות זה הזמן בשנה שבו אנחנו נותנים מקום לתחביב הזה ובונים סוכה משלנו, "פטיש-מסמר-ניקח-מהר" סטייל. עד השנה הייתה לנו מרפסת משלנו (או אם תרצו לקרוא לה בשמה האמיתי: מחסן גרוטאות) שבה אספנו ושמרנו במשך השנה פיסות עץ שונות ומשונות שנמצאו ברחוב. בסוכות היינו מלקטים את המובחרות שבהן ובונים מהן סוכה. השנה נאלצנו להיפטר מהגרוטאות ולכן הגענו אל החג ללא מלאי הקרשים הנדרש. מה עושים? מחפשים בפייסבוק. שאלתי בקבוצה המעולה והיעילה אמהות ירושלמיות אם למישהי יצא במקרה להיתקל בדלתות ישנות (במהלך השנים צברנו ניסיון ומסתבר שדלתות הכי נוחות לבניית הסוכה, ממש דומות לדפנות העץ המוכרות). באותו ערב אספנו ברחבי העיר לא פחות מעשר דלתות(!) מוכנות לשימוש. למחרת התחילה העבודה.

בשלב הראשון, היינו צריכים להתמודד עם השכנים שלא הבינו מאיפה הגיעה לחצר ערימה ענקית של פסולת בניין. השכן שמעלינו בדיוק משפץ, ולכן כולם היו בטוחים שזה הזבל שלו והתחילו לצעוק עליו. בסופו של דבר התמודדנו עם התקרית הדיפלומטית בהצלחה וכולם נרגעו. עכשיו היה אפשר להתפנות למלאכה. דלת חוברה לדלת, קיר לקיר, וכך ניצבו להן בגאון ארבע דפנות שלי באופן אישי הזכירו קצת פחון מהמעברה.

אם בנינו את הסוכה בעצמנו, למה שלא נשיג לבד גם סכך? זוכרים את פארק בוסתניה מהפוסט הקודם? יש שם קנה מצוי בשפע. ביררנו עם העירייה שלא מפריע להם שניקח משם איזו בוכטה של קנים, והרי לנו סכך.

מכיוון שהכול היה די ברגע האחרון, כבר לא נשאר לנו זמן להשקיע בקישוטים, ולכן החלטנו ללכת על קונספט גן הילדים. כלומר, כל היצירות האלה שמגיעות עם הילדים במשך חודש שלם ואתה כבר לא יודע מה הגננת עשתה ומה הילדים, אז אלה היו הקישוטים שלנו השנה.

טוב, אני מודה שגם אני "הכנתי עם הילדים" שרשרת אחת. אני פשוט חולה על זה ולא מצליחה אף שנה להימנע מההרגל הזה של גזירת הרצועות וחיבורן אחת לשנייה ליצירת שרשרת באורך שלא היה מבייש את שיא גינס.

אבל האמת היא, שהקישוט האהוב עלי בעולם כולו, הוא השרשרת המתוקה מדבש שהכינה הקטנה, לגמרי בעצמה. בהתחלה זה היה נראה שהיא סתם משחקת עם ניירות ומספריים, אבל פתאום היא הגיעה אלי עם ערימה של רצועות עקומות וביקשה דבק. מיותר לציין שבאותו רגע נמסתי לשלולית. ואני מאוהבת בשרשרת הזו, כבר אמרתי?

בכל מקרה, הסוכה שלנו הפכה לאטרקציה תיירותית. כל ילדי הבניין התאספו לחזות בפלא ולא הפסיקו להתלהב. מדי פעם שמענו אנשים עוברים בחוץ המומים: "מה זה? לא ראיתי דבר כזה, כל הסוכה מדלתות!"... אני מודה, שלי באופן אישי הסוכה לא נראתה יפה במיוחד, אבל מי אני שאתווכח עם ילדי השכנים שהכריזו שהיא הסוכה הכי יפה שהם ראו? היה שווה את המאמץ.

אז זהו, הקץ לחגיגות. הגיע הזמן לחזור לשגרה. צנחנו היום היישר אל הסתיו. מבחינה פרקטית אני לא מחבבת במיוחד את העונה הזו (שונאת לקום בבוקר ולא לדעת מה ללבוש!), אבל אין ספק שזו עונה רומנטית ביותר, והגשם, הו הגשם! אני שיכורה מהריח הזה...

המשך שנה טובה :)

קפיצה קטנה לעולם החלומות

לפני שבוע יצא לנו להשתתף בחוויה מיוחדת במינה, אבל רגע לפני שאספר עליה, אביא קצת מידע מקדים.

על התאטרון החברתי משו משו יצא לי לשמוע מפה ומשם, די התלהבתי כבר בהתחלה מהיוזמה, מהתשוקה ומהחדשנות שלהם, אבל לצערי לא יצא לי להגיע לאירועים שהם קיימו. רגע רגע, אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה לעזאזל תאטרון חברתי... אז הנה קצת הסברים מהאתר ומעמוד הפייסבוק שלהם:

"קבוצת התאטרון החברתי משו-משו היא להקת תאטרון מקצועית היוצרת וחוקרת בתוך, עם ובהשראת החברה בה היא פועלת, ושואפת לפרוץ גבולות בין בני אדם באמצעות האומנות, להנגיש אומנות ולהחזירה לאנשים. הקבוצה מורכבת מאומנים ישראלים רב תחומיים אשר חברו יחד בכדי ליצור תאטרון חברתי, ופועלת הן כתאטרון מקצועי והן כקהילת חיים". מגניב, לא?

אם אתם רוצים להבין עוד קצת אתם מוזמנים לקרוא באתר.

בכל מקרה, בשבוע שעבר התקיים אירוע מיוחד לילדים - "ביי לחופש הגדול" עם הצגת ילדים וסדנאות יצירה. ואיפה כל זה קורה? בפארק בוסתניה, מקום שלא ידעתי עליו ולא שמעתי עליו קודם לכן, אבל מסתבר שהוא ממש ממש קרוב אלינו (תודה ל-waze) ושזה קסם של מקום.

הקבוצה שיפצה את הפארק בעזרת מתנדבים ויצרה בו את מתחם "תה-אטרון" על שם צמחי התה המקיפים את המקום. התאטרון המורכב מטרסות ומחצלות ממוקם בצל העצים ובינות לצמחים, מעולם לא חשבתי שאשב לצפות בהצגה במקום כה פסטורלי ומעורר השראה!

ההצגה שצפינו בה נקראת "היער שצמח לבד". הצגה פשוט מקסימה ומושקעת, עם ליווי מוזיקלי, תחפושות מרהיבות ושחקנים מצוינים. גם בהשוואה להצגות ילדים הכי מקצועיות שיש, מדובר בתאטרון ילדים במיטבו!

אחרי ההצגה התקיימו סדנאות יצירה. אנחנו השתתפנו בסדנת אפיית פיתות. זו לא הייתה פעם ראשונה שאפינו פיתות על טאבון, אבל כנראה שהיה משהו כל כך מיוחד באווירה מסביב, שהילדים פשוט היו בעננים.

אחרי שהפיתות היו מוכנות התפנינו לגלות את הקסם שהקיף אותנו. לכאורה מדובר בפארק ישן ומוזנח, עם מתקנים עתיקים, הרבה חול ואדמה ושטח ענקי שלא ברור איך לא השתלטו עליו עדיין כרישי נדל"ן. במבט שני, מדובר בחלום ילדות. הרבה טבע, מתקני עץ שמציתים את הדמיון, הזדמנות להתלכלך בלי חשבון ובעיקר שקט ושלווה.

אחת האטרקציות המלהיבות במקום הייתה מגלשה ארוכה ארוכה שבנויה על גבעה קטנה, ואינסוף ילדים שחגגו שם באושר גדול.

למשך אחר צהריים אחד, זכינו להתנתק קצת מהקצב המהיר של היום-יום, לדמיין שאנחנו בתוך איזושהי אגדה שמתרחשת במקום רחוק, ופשוט לשקוע בחלום נעים שלא רוצים להתעורר ממנו.

כל פעם מחדש אני נפעמת לגלות כמה מעט צריך כדי להיזכר שהשמיים הם הגבול...