15 בדצמבר 2013

ימים לבנים ארוכים - פרק 1

כבר הרבה זמן אני מתכננת לפתוח את הבלוג הזה.
התחזיות על השלג נראו לי כהזדמנות מתאימה להתכונן לפוסט ראשון.
הרי מה יותר ירושלמי מחגיגת שלג חורפית עם כוס שוקו מתחת לשמיכה?
אז בהתחלה זה באמת היה נחמד.
התעוררנו אחרי לילה גשום וגילינו בחלון את פתיתי השלג הראשונים.
ההתרגשות הייתה רבה!



עוד לא היה ברור אם הולכים לגן ולעבודה.
מצד אחד פורסם שהכל כרגיל, אבל מצד שני השלג לא מפסיק לרדת!




לקראת שמונה בבוקר עדיין אין הודעה חד משמעית אבל לנו כבר די ברור שאנחנו נשארים היום להתפנק בבית. יש!
הילדים לא מפסיקים להתלהב ולבקש לצאת. אנחנו מסבירים להם שכל עוד השלג יורד אנחנו לא יוצאים.
ובינתיים השלג יורד וירד ומתחיל להיערם...



בסביבות שתים-עשרה בצהריים השלג מפסיק לרדת ואנחנו מחליטים לנצל את ההפוגה לסיבוב בחוץ.
לקח לנו משהו כמו חצי שעה להתארגן ליציאה.
לובשים שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה, שקיות ניילון על הגרביים והכפפות, דואגים שהכל אטום כמו שצריך ויצאים החוצה.
וואו!



הילדים מתחילים לרוץ ואנחנו עוצרים אותם ומזכירים להם שהשלג חלק ומסוכן.
זה כמובן לא מה שעוצר את ההתלהבות שלהם.



נראה לי שאף פעם לא מתרגלים ליופי הלבן הזה...



הפולקסווגן החמודה הזאת לא יודעת מה מצפה לה עוד כמה שעות.



כן כן, בשלב הזה כולם עדיין קידמו את השלג בברכה, רק תבוא.



אחרי זמן מה של שהייה בשלג הצח שוב יורדים עלינו פתיתים משמיים ואנחנו מבינים שזה הזמן לחזור הביתה.


עד כאן תמונות שלג.
מכאן ואילך הכל כבר נהיה הרבה יותר מסובך...
המשך בפוסט הבא (-:



4 תגובות:

אשמח לשמוע את דעתכם :)